תחילת יוני והגיע הזמן להתחיל לנוע דרומה, חודשי התירות הסתימו ומעכשיו ועד נובמבר בערך זו “התקופה החלשה” או ”החודשים הרטובים”. בחודשים האלה צפויים לרדת הרבה גשמים ופה ושם חולפים הוריקנים ולכן הרבה קרוזרים יורדים דרומה עם הסירות. התיכנון שלנו לבלות את החודשים האלו בגרנדה ומיד בסוף יולי, כשיסתיים הביקור של אמא של פטר, זה כנראה מה שנעשה.

בינתיים החלטנו לעזוב את גוודלופ ולעבור למרטיניק (פעם שלישית גלידה) כדי לבחור מקום טוב שנוכל לקבל את אורחת הכבוד וגם כי עדין לא הינו בצד המזרחי של מרטיניק, אזור שפחות מתוייר, הרבה פחות ידוע עליו ומפי חברים שמענו שמעניין ושונה שם.

אנחנו בטוחים שנחזור לגוודלופ בעונה הבאה. איזה אי… התאהבנו בו ממבט ראשון ולא ראינו עדין מחצית ממה שיש לו להציע. לפני הפרידה עצרנו שוב בגוסייר ובילינו כמה ימים בנסיון למצוא פתרון לגג המטפטף בקוקפיט, מטרד נוראי כשיש גשם לפרקים ברב הימים. כשהיה זמן אז קשרנו את הילדים לתורן, משחק שכולם אוהבים וגורם לצווחות התרגשות.

לסיום עברנו לפוינט א’פיטר Point A’Piter בה יש כל מה שצריך לציוד סירות ואפשרות למלא מים במרינה, עגינה במקום די ג’יפה אבל הינו חייבים כמה דברים. בין השוטטויות מצאנו עצי מנגו בחצר האוניברסיטה שלא יכלו לעמוד בכמות הפרי והתחננו שנעשה קטיף או יותר נכון לאמר איסוף של מלא מלא מלא מנגואים טעימים ומתוקים שנשרו מהעץ.