הסיבוך הראשון היה עם חבילה שנשלחה אלינו לטנריף ונתקעה איפשהו בספרד ליותר משלושה שבועות. כשהגיעה לטנריף, כבר יצאנו לחצייה של האטלנטי ולמזלנו סירה של החברים שלנו נומאד NOMAD התעכבה עוד כמה ימים ויכלה לקבל את החבילה במקומנו ולהביא אותה איתם לאיים הקריביים.
החבילה האחרונה נשלחה אלינו בשיתוף פעולה של גל החברה שלי ואמא שלי. היא נשלחה מישראל בשבוע הראשון של יוני והגיעה אלינו בתחילת אוגוסט! חודשיים ארוכים בהם הספיקה להישלח חזרה לישראל ושוב למרטיניק, כל פעם בתשלום מלא של כמה מאות שקלים והרבה טרטורים בבירורים.
בזמן הזה הינו צריכים לעשות הלוך וחזור למרינה בלה מרין במרטיניק, להתקשר למכס בצרפת, לשלוח להם הצהרת מלאי ובעיקר לחכות ולחכות.
לידיעתכם, המרינה נותנת שירות נהדר לקהילת הקרוזרים ומאפשרת לשלוח לכתובת שלה חבילות ומכתבים, אותם דואגת לשמור עד שמישהו בא לאסוף. על הקיר במשרדי המרינה ישנה רשימה שמתעדכנת כל יום, של כל החבילות והמכתבים שהגיעו וכך ניתן להיכנס ולבדוק עצמאית.
בדיעבד, אחרי שראינו את גודל החבילה והתכולה שלה אז לא פלא שמישהו שם במכס הרים גבה או שתיים. היה שם אוסף של כל מה שאולי יכול היה לעשות לנו טוב על הנשמה, ספרי יצירה, משחקים,תבלינים, מכתבים, בקלוואה, בגדים, תכשיטי ילדים, מנפה קמח ונשל נחש.
(כן, כן, קראתם נכון)
נדרשנו להצהיר בכתב וטלפונית שערך החבילה לא עולה על 50$ כדי שישחררו אותה, אך גם אחרי שעשינו זאת החבילה נתקעה בצרפת ולקח הרבה זמן עד שהגיעה למרטיניק.
בכל מקרה, הכוונה שלי בפוסט הזה היא להמליץ על כמה דברים בנושא שליחת חבילות:
הראשון, אל תסמכו על הרשום במעקב חבילות באינטרנט, לרב העדכון באתר נעשה בפיגור של כמה ימים ואינו מפרט בצורה כזו שאפשר להבין מה תקוע, איפה ולמה.
השני, אל תסמכו על מה שהפקידים בדואר ישראל מוסרים לכם, אין להם שמץ. אולי זה נשמע כמו סתם קיטורים, אבל באמת שבסכום כזה היתי מצפה שמישהו יוודא מה קורה ולא מיד יגבו תשלום מחדש.
שלישית, תשלחו חבילות פשוטות, קטנות, לא יקרות ולא כבדות שגם אם לא הגיעו ליעדן אז לא נורא.
רביעית, אם מוצאים מישהו נחמד מסניף דואר מקומי, עם רצון טוב יאתר את החבילה ויארגן פתרון למרות שהמשלוח בדרך-כלל קשור לחברת שליחויות בינלאומית ולא להם. זה מה שעזר לנו בסופו של דבר – רצון טוב ומאמץ של אחת העובדות בסניף הדואר המקומי שלא נתנה לנו לצאת ללא פתרון.
