התלבטנו הרבה איך להמשיך ממרטיניק, בראש היה לנו כל הזמן להגיע לקובה, כלומר להמשיך עם האיים הקריביים צפונה. זה נכון מה שכולם אומרים שתיכנונים אפשר לעשות, אך צריך לשמור מקום גם לאלה שלא בתיכנון וקורים על הדרך. 

בקיצור, החלטנו שאם ממש נרצה, נוכל להגיע לקובה גם בהמשך ושקולומביה יכולה להיות יעד טוב להגיע אליו, לטייל ביבשה, להישאר שם לאורך זמן ולפגוש חברים טובים שגרים שם. כדי להגיע לקולומביה, נעצור קודם ב- ABC, שאלה קבוצה של שלושה איים – ארובה, בונייר וקוראסאו Aruba, Bonaire, Curacao.

ההפלגה לבונייר ארכה כחמישה ימים, הגענו מוכנים לגמרי לקפוץ לתוך המים של הגן-עדן הזה, כפי שכולם מספרים. מכיוון שהאי מוגדר כשמורת טבע, אסור לזרוק עוגן בכל מקום וצריך להיקשר לאחד מהמצופים הקיימים. הבעיה הגדולה היא שמסתבר שאין מצופים, כלומר יש אבל בודדים ומי שתופס אחד לא משחרר, ואם במקרה אחד מתפנה אז מיד עטים עליו מסירות אחרות. לא מזמין בכלל ואין שום פתרון אחר. אז כמו שהגענו בבוקר, כך עזבנו אחר-הצהריים לכיוון קוראסאו.

קוראסאו אי ממש מפתיע. קודם כל הוא שטוח, צחיח והצמחיה היא בעיקר קקטוסים ענקיים, שטחים רחבים של קקטוסים. זה אי תעשייתי, זיקוק נפט אם אני לא טועה, מכל מקום רואים את הארובות הגבוהות, היו מקומות שעגנו בהם ועם הרוח בא ריח נוראי מהמפעלים. האוכלוסיה שם בעיקר הולנדית ואפריקאית, כולם מדברים ארבע שפות- הולנדית, ספרדית ,אנגלית ופמיינטו !

לעיר בירה ווילמשטט Willemstad הגענו עם הסירה כדי לבצע את הרישום כניסה, לכבודנו פתחו את הגשר במרכז העיר, הפלגנו פנימה לתוך העיר הצבעונית והיפיפיה הזו בעודנו מנפנפים לתיירים שבגדות ברב כבוד.

להסתובב ברחובות העיר זו חוויה, כל יום נשפכים אליה כמויות של תיירים מאוניות נופש ענקיות, הרחובות ערוכים לכך, מרכז העיר משופץ וצבעוני עם מסעדות, חנויות וברים בכל פינה.

בקוראסאו נשארנו כחודש, בחודש שאומרים שהוא הגשום ביותר (פה ושם ירד קצת גשם) עם הרוחות החזקות ביותר. בעיקר עגנו במפרץ שנקרא "המים הספרדים", זה לא מפרץ במובן המקובל אלא כניסה שמתפצלת לכמה שלוחות ואלה מתפצלות שוב , מסביב בתי נופש או מגורים, אף פעם לא עגנו במקום דומה לזה. טיילנו ברגל לבריכות ששימשו בעבר ליבוש מלחים ושם יש אוכלוסיה של פלמינגו.