לפטייה שבתורכיה הגענו לפני שלושה לילות, האמת היא שהלילה הראשון לא נחשב כי הגענו ב: 03:00 לפנות בוקר, "טעות קטנה" בחישוב זמני ההפלגה מאז שיצאנו מקסטלוריזו הביאה אותנו לחפש מקום לעגינה בשעה כל-כך מאוחרת, לא הינו מרוצים מהעניין אך זה מה שיש, לפחות נהנינו מהפלגת לילה זרועת כוכבים (ללא ירח). 

בסופו של דבר, אחרי שיטוטים זהירים זרקנו עוגן בצמוד לאי קטנטן עליו בתי מגורים ומספר רציפים קטנים עם סירות דייג פרטיות.

פטייה הוא מפרץ גדול שבו הרבה מאוד מרינות ומספר מפרצונים בכניסה, העלויות לעגינה במרינה די יקרות ,סביב ה-100 יורו ללילה והתהליך כניסה למדינה מורכב ומסורבל, חייבים סוכן שילווה אותך בין המשרדים: משטרה, מרינה, משרד הבריאות ועוד, ובסה"כ מתבזבז כך יום שלם.

בלילה השני כבר עגנו במרינה קטנטנה עם מלון מהמם שנקרא Yacht Classic, זו היתה חוויה מרנינה לקיבוצניקים שכמונו, נהנינו מארוחה במסעדת המלון ושחיה בבריכה.

לאחר שפגשנו את איש הקשר שלנו מ-CNL YACHT ופטר עשה איתו יום פגישות עם אנשי מקצוע שאנחנו צריכים, יצאנו לאחד המפרצונים מחוץ למרינות, עם סירה נקייה ומיכלי מים מלאים.

זה הלילה השני שלנו במפרצונצ'יק הנחמד הזה, מצד אחד הים הגדול שבאופק הרי תורכיה ומצד שני חוף מתרחצים קטן ועממי מסודר ומאורגן, כפי שהתרשמנו עד עכשיו מהאזור כולו. אין כאן בידוריות, ג'יפים שנפתחים עם פול ווליום מוזיקה וגם לא זבל שנשפך מחוץ לפחים. יאמר לזכותם.

במשך היום מגיעות לכאן סירות קטנות פרטיות או גולטים עם תיירים שעוצרים לשחייה. גולט זו סוג של ספינת עץ גדולה ומרשימה בסגנון עתיק שאופיינית לתורכיה, וכולה נועדה לתענוגות.

היום בבוקר, לאחר התעוררות עצלה, אספנו דברים לפיקניק וירדנו לפינת חמד בחוף. אמנם לקחנו איתנו את הדינגי אך נהנינו מהשחייה עד לחוף. הבנות ופטר שנירקלו ומצאו קיפודי ים, סרטנים, דגים, תמנון, חלזונות וצמחי ים ואני אספתי לי המון אבנים יפות. טיילנו על החוף עד שהבטן שכחה את הפיקניק שחלף עבר לפני כמה שעות, וחזרנו לסירה לארוחת צהרים מאוחרת ומנוחה.

היה אחלא יום, הבטנו מהחוף לסירה ואמרנו מחוייכים "זה שלנו!", עמדנו חבוקים על הסיפון בשקיעה וחשבנו שכך זה אולי צריך להיות.