הזמן חולף מהר. הגענו בסוף יולי חזרה לגואטמלה והנה פתאום כבר נכנסנו לחודש דצמבר.

בדרך כלל אנחנו לא עוגנים במרינות ומעדיפים להישאר על עוגן באחד המפרצים, אבל הפעם בגלל ההריון וקאיו שהצטרף למשפחה, חשבנו שזה יהיה נוח יותר לכולנו.
בארבעת החודשים האחרונים נקשרנו לרציף במרינה מר-מרין Mar Marine. הופתענו מהיחס החם, המקום הנעים והחברותה. בחודשים האלה המרינות בריו- דולסה מלאות עד אפס מקום, זו עונת ההוריקנים וכולם מחכים עד סוף אוקטובר כדי לעזוב לעונת הפלגה נוספת.

כשלקאיו מלא חודש ימים הזמנו חברים ומכרים לפוט-לאק Pot Luck, שזה בעצם פיקניק משותף- מחליטים על מקום וכל אחד מכין משהו לאכול ומביא איתו, וכך יוצא מפגש בין אנשים ומאכלים. היתה אוירה מצויינת והרבה אנשים שמחו לשמח אותנו על בואו של קאיו. בכלל… מסתבר שתינוק זו אטרקציה תמיד, אפילו בין קרוזרים.

לבנות התקופה הזו היתה גדושה בחברים. נוצרה חבורת מתבגרים וחבורת צעירים, כך שלכולן היו מפגשים יומיומיים עם ילדים אחרים. בין לבין הן ביקרו בבית היתומים Casa Agua Azul , איתם התיידדנו עוד מהחודשים הקודמים שלנו בגואטמלה.

אחד הדברים הטובים בתקופה הזו, הן שיעורי הספרדית לנעמי ועדי. בכל בוקר הן נסעו עם הדינגי לשעה של ספרדית באחת המסעדות הקרובות. המורה הוא בחור צעיר בן המקום, דובר ספרדית ואנגלית ומורה במקצועו. השיעורים היו מאוד דידקטיים, הרבה חוקי דקדוק, אך גם קריאת סיפורים ושיחות בספרדית על הא ודא . זה לא שעכשיו הן מדברות ספרדית שוטפת… אבל הן בדרך לשם.

מעבר לכך היו חגגות ליל הקדושים, כריסמוכה (קריסטמס+חנוכה) והסילבסטר…

זואי זכתה בשיעורי קראטה ממרלין, הבעלים של המרינה בה שהינו. מסתבר שלמרלין חגורה שחורה ובעברה היתה מדריכת קראטה ובעלת חדר כושר. האישה המופלאה הזו בת ה-65 הכניסה לכושר את קבוצת הילדים שהדריכה והצליחה להלהיב את זואי בצורה כזו שזואי מתעוררת מוקדם בכל בוקר כדי להתאמן לשיעור הקראטה היומי.