בחוף המזרחי של האי לפקדה נמצאת העיירה הקטנה ניקיאנה, לכאורה מקום נהדר להפוגה ומנוחה כי יש בה רציף בודד שניתן להיקשר אליו ללא תשלום, ברז מים ופח זבל. כמעט כל מה שניתן לבקש…
הגענו ברוחות די חזקות שהקשו על הקשירה של הסירה אבל התגברנו והבנו שיש במקום מכות רוח פתאומיות. הלילה הראשון היה נהדר ובלילה השני כבר התחלנו להבין מה קורה, מאז החוויות בניקיאנה ליוו אותנו בימים הבאים אותם ניצלנו לשחיה, עבודות בסירה והרבה זמן עם חברים.
אחת החוויות הראשונות היה ברז המים שבתחילת הרציף. אם עוגנים (כמונו) בסוף הרציף צריך לחבר צינור לצינור לצינור כדי להגיע, מה שמאוד תורם לקשרי ההיכרות עם הסירות האחרות כי כל אחד מוציא את הצינור שלו ומתחבר לאחר כדי שלכולם יהיה מים למלא אך לא תורם לעוצמת זרם המים שמגיע לסירה, אך זמן יש כך שלא נורא. הודות להליך חוצה הגבולות כולם מחייכים לכולם וניתן לשמוע "שלום" בעברית, "קלימרה" ביוונית, "אהוי" בסלובקית, "צ'אוו" באיטלקית ו"הלו" באנגלית".
מדי ערב התהלכו על המזח זוגות צעירים שבאו לחוות את הרגע הרומנטי שבים, כמה משפחות עם ילדים וגם זוג או שניים בגיל העמידה שיצאו לסיבוב בחוץ. הרציף האומלל בעצם שימש להם כטיילת. אומלל בגלל שקצר וסתם עשוי בטון ללא ספסלים או פינות ישיבה.
עם שקיעת השמש נדלקו פנסי הרחוב שלאורך המזח, אל תתארו לעצמכם אור עגמומי בפנסי ברזל מעוטרים, אלא פרוז'קטורים המאירים בעוצמה כך שאין צורך להדליק אורות בתוך הסירה וכאשר כולם כבר סוף סוף הולכים (על בעיית התאורה המוגזמת החלטתם שתתגברו עם איזו מגבת שתונח על החלון כדי להחשיך או כר שיכסה את הפנים או פוזת התכרבלות הצידה לפינה הכי חשוכה במיטה) ושכבתם לישון בשלווה, בחלומכם שמעתם פעמוני פיות שבתחילה זה די נעים אך כשהן חוזרות שוב ושוב ועפות מצד לצד זה כבר מפסיק להיות נחמד ומתחיל להזכיר נחיל זבובים טורדני שיש להיפטר ממנו.
אותן פיות אלו פעמונים קטנים הקשורים לחכות הדייגים שהחליטו להופיע על המזח כשכל השאר הלכו לבתיהם ומאותם דייגים לא ניתן להיפטר במשך כל הלילה ועד הזריחה.
מדי פעם יש אקשן של ממש על המזח של ניקיאנה כשלהקת דגים קטנים קופצת בהיסטריה לרציף בניסיון לברוח במים ממשהו שרודף אותה, ואז ישנה התרגשות גדולה של כל הסובבים – אנחנו כי הינו בטוחים שהצליל הוא של גשם שיורד פתאום וקפצנו לסגור חלונות, נשים עם שקיות ניילון שרצות לאסוף את המסכנים הקטנים כאילו יש מה לאכול מהם ואותם זוגות שבאים להלך בקטע רומנטי ואז מגלים שמהלכים בין לבין.
פרט לכל אלה שהביאו אותי לרמת עצבים מתמדת וחוסר שינה, בניקיאנה ישנו רחוב קטן עם סופרמקטים ומאפיות וחוף מדהים שכייף לשחיה. הילדים בילו שעות במים משחקים, משנרקלים או סתם מנהלים שיחה על הסלעים. במים אפשר למצוא הרבה חלוקי נחל, קיפודי ים, סרטנים קטנים ודגים מסוגים שונים.
לשימחתנו, ניקיאנה היתה המקום בו מצאנו דינגי לאחר חיפושים ארוכים. סגרנו משלוח בדואר מחנות מפיראוס וכך תמו להם ימי החיפושים סוף סוף. איזו הקלה…
בהחלט מקום טוב לעצור לנוח בו, אך ללילה אחד בלבד. נו…טוב. שני לילות. לא יותר.