לא חלפו הרבה ימים והרגשנו את הסתיו בתפארתו. הימים הלכו והתקררו ומצאנו את עצמנו מבקרים כל פעם מחדש ברשת TJMAXX לרכוש עוד בגדים חמים.
זו הצרה בלנוע צפונה מהקריביים החמימים והמיוזעים לאמריקה של 4 עונות. קודם כל צריך הרבה גרביים, כי פתאום לא מסתדר לשים כפכפים וזהו. צריך נעליים, שרוכים וכל הבלאגן. ואז צריך גם איזה נעלים לבית או משהו שיחמם את כפות הרגליים כי הסירה אינה מבודדת והריצפה נהית קפואה. הוספנו לזה גם שטיחונים, מפזרי חום וכמה סווטצ'רים וטרנינגים והופ – כל הארונות נהיו דחוסים.
לקראת סוף אוקטובר וחג ליל כל הקדושים Halloween, הרחובות כבר כוסו בעלי שלכת והבתים התקשטו בדלועים, שלדים ועכבישים שחורים ושעירים כמיטב המסורת בחג. בסופרמרקט מכרו שלל דלועים בצורות וגדלים בהם נהוג לגלף פרצופים ולהאיר בנר מבפנים.
עונת ההוריקנים עדין לא הסתיימה ואנחנו עוקבים אחר מזג האוויר. שנת 2020 מוזרה מהרבה בחינות וגם ההוריקנים מגיעים קצת אחרת מהרגיל, נמשכים עד מאוחר בחודש נובמבר ועוברים את לואיזיאנה ופלורידה כמה פעמים. אמנם לוושינגטון הסופות לא מגיעות, אך אף פעם לא אומרים "אף פעם". בזמן שאני כותבת את הפוסט הזה, חברים ואנשים מגוואטמלה מתמודדים עם התוצאות של הגשמים הרבים שירדו שם בשבועיים האחרונים, הקריסות של האדמה תחת משקל המים וההצפות של נהר הריו-דולסה Rio Dulce שכיסה את כל הרציפים במרינות והציף את הגדות והבתים המקומיים.
הינו כל-כך הרבה זמן בגוואטמלה ומצער לחשוב על הקושי שהם חווים ועל ההתמודדות שהאוכלוסיה המקומית צריכה לעבור.
אחרי לילות של גשם ארוך ובלתי פוסק, הדינגי מלאה במים. וכאן באה המלצה לכל השייטים – תמיד טוב שיש ילד אחד או שניים בסירה שאוהב לשחק במים ורואה מטלות מקפיאות ורטובות כתענוג גדול. זואי מתנדבת ברצון להיכנס אל הדינגי ולהוציא ממנה את המים כדי שנוכל לשוט בה לחוף.
ובכלל, כל העניין הזה של קור וחורף בסירה חדש לנו וגורם לא מעט להתרגשויות. הבנות נהנות להוציא את שמיכות הפוך ולהתכרבל עם ספר בשמיכות פלפיות שהיו ארוזות שנים בשקיות וואקום, פטר התחיל להכין תה בכמויות צבאיות ואנחנו מפתחים בכל זמן פנוי את תחום האפיה הביתית כדי לגרום לתנור לעבוד ולחמם את החלל בסירה.
ישנם גם צדדים פחות מלהיבים שאנחנו צריכים ללמוד להסתדר איתם, כמו הקוקפיט שיצא כמעט לחלוטין משימוש כי לכולם קר לשבת שם ופתאום מרגיש לנו צפוף בסלון, הלחות שמצטברת בחדרים אחרי לילה קר והגעגוע הבלתי נתפס למקלחת חמה ומפנקת.
פיסקה אחרונה בכתבה הזו מוקדשת לחמוציות.
כן, כן, חמוציות.
לא אלה המיובשות ואולי מסוכרות, אלא חמוציות טריות, ג'ולות אדומות יפיפיות שנגיסה בהן מכווצת את כל השרירים מהפרצוף ועד הכתפיים.
עם בוא הסתיו, החלו להופיע למכירה שקיות של חמוציות כאלה בשפע. מעולות להכנת רטבים, ריבה מהירה עם קצת לימון והרבה סוכר או כמלית לעוגה. מה שלא תעשו איתן, הן יוצאות טעימות בטירוף ועם ארומה משגעת. אז כל פעם שאנחנו מבקרים בסופרמרקט, חוזרים עם עוד שתי שקיות. זה התפקיד של פטרקו להכין אותן חמות מתוקות-חמצמצות כתוספת לארוחת הבוקר.
חמוציות זה שם דבר. אנחנו מכורים.
היי, ביום יום באמת נראה שאתם פעילים הרבה כי אתם מטיילים, והולכים לפעילויות שיש באזור. אבל איך אתם שומרים על הספורט כשאתם בזמן הפלגה? בטח ובטח הפלגה ארוכה שלוקחת כמעט חודש? אשמח לדעת 🙂
הי דניאל, כמה שזה נשמע מוזר…אין הפלגות שנמשכות חודש רצוף (רק כשחצינו את האטלנטי), רב ההפלגות נמשכות עד כמה ימים לכל היותר, כך שאם אוהבים ללכת ברגל אז יש הרבה הזדמנויות וגם אפשר להתעמל על הסיפון או בקוקפיט.