לפעמים זה נראה שחצינו את האוקינוס רק בכדי לבקר מסופרמרקט אחד לשני.

תיקי הקניות שלנו שמתייבשים על הריילינג מעידים על הדרך הארוכה שעשינו עד עכשיו. שרידים מכל מדינה…. כולם פה מתאווררים ברוח.

אם רק היתי יודעת מראש כמה מידע לגבי קניות וסופרמרקטים נאסוף על הדרך, היתי כותבת "מדריך סופרמרקטים למשפחה המפליגה". נכון שכולם צריכים לאכול וזה לא משנה אם זה זוג שחי בסירה או משפחה שמטיילת, אבל דווקא בגלל שאנחנו חבורה קבועה של 2 מבוגרים, 2 מתבגרות, אחת שנראית כמו ספגטי אבל צריכה מנת אוכל כל 3 שעות ועוד צוציק שמכינים לו אוכל אבל בסוף תמיד מעדיף חלב, דווקא בגלל זה פיתחנו מיומנות מיוחדת לגבי סופרמרקטים.

קודם כל אנחנו מבררים ומקבלים המלצות היכן לעשות קניות במקום החדש אליו אנחנו מפליגים, תמיד אפשר למצוא מישהו סביבך שהיה שם או שישנם פורומים וקבוצות ברשת לכל מקום שמתכנסת בו קהילה של שייטים. צריך למצוא את אלה שבאמת קונים מצרכי מזון כי הם מבשלים בעצמם ולא אוכלים במסעדות. תמיד עדיף לשאול משפחות, למרות שיש הבדל מאיזו מדינה בעלי הסירה. יש כאלה שפשוט יודעים לאכול טוב והם ידעו להמליץ על מקומות טובים לקניות ואחרים שחושבים שהם אוכלים טוב… אבל עוד אשמע פה גזענית אז אולי עדיף שאעצור פה.

כשיוצאים לדרך, תמיד דואגים להיות מלאים במצרכי מזון. להגיע לנקודה חדשה ומיד להסתער על החנות הקרובה, זו תמיד טעות שמשאירה חור בארנק. כמו כל דבר שקשור לסירות, ישנו הרגל רע שהכל חייב להיות יקר, וככה זה גם לגבי כל סוג שירות שנמצא מסביב למקום עגינה עם ריכוז של סירות. תמיד קרוב מתרכזות חנויות שלוקחות תוספת מוגזמת רק מעצם קיומם באותו מקום נגיש.

בארה"ב אולי אפשר להשיג מוצרים אליהם אנחנו רגילים מהבית (לא סולת טובה לקוסקוס ולא חלווה), אבל ברב המקומות שהינו בהם, הינו צריכים להסתגל למוצרים חדשים. כשהגענו לאיים הקריביים המזרחיים לקח לנו זמן להפסיק לחשוק במוצרי חלב, עגבניה ופלפל ולהבין שהסוד הוא להתבונן מה המקומיים קונים ואוכלים. מעבר לכך שאוכל זו דרך נהדרת לטעום מהתרבות המקומית, גם למדנו והכרנו פירות וירקות חדשים, תבלינים ומאכלים שונים, הגדלנו את מגוון המזון שלנו, הוזלנו את ההוצאות שלנו והשתמשנו בידע הזה במקומות נוספים. בטח שהיה נחמד להגיע למקום שיש בו פתאום גביע יוגורט במחיר אסטרונומי שרק תיירים קונים, אבל זה היה בגדר מותרות ולא הינו תלויים בגביע הזה ביומיום שלנו.

הפכנו את זה לתחביב לא להיות עצלנים ולהגיע לסופרמרקט השווה ויהי מה. בדרך כלל אנחנו אוהבים לעשות את זה ברגל, סוג של מזוכיזם כזה… במיוחד הדרך חזרה עם תיקים על הגב.

בתקופת הקורונה בה אנחנו ממעיטים לרדת לחוף במיוחד עם הילדים, מסעות הקניות הפכו להיות של פטר באופן בלעדי. בכל פעם הוא לוקח איתו את אחת הבנות לעזרה, הן מחכות לו מחוץ לסופר עד שמסיים ועוזרות בסחיבה של התיקים בדרך חזרה.

לאחרונה שדרגנו את חווית סחיבת התיקים בעגלת קניות מתקפלת. גדולה מספיק שיכולה להכיל את כל תיקי הקניות ונוחה כדי שתוכל לשאת את קאיו בתוכה.

ורגע לפני שאני מסיימת…

התיק קניות ששרד את הזמן, נשאר איתנו מעל 5 שנים עוד מישראל, צלח את השמש והים, וזכה בתואר המהולל של "תיק הקניות המועדף" הוא…

התיק הכחול של איקאה !!!

ולא. אני לא מקבלת עמלה עבור פרסום איקאה. אבל אם במקרה אתם קופצים לביקור, אז תביאו איתכם אחד או שניים.