שיגעון הקורונה תופס אותנו עם הסירה בפלורידה. עוד לא הספקנו ממש להתחיל את הטיול שלנו בארה"ב, רק עצרנו לחודש הראשון במרטון Marathon כדי להיות עם חברים מהסירה Take two. התוכניות שלנו היו אמורות לקחת אותנו צפונה עד לוושינגטון הבירה ואז להוציא את הסירה למכירה, אך מכיוון שהמצב מחמיר ולא ברור איך יתפתח, אנחנו מרסטים מחדש את התוכניות.

עונת ההוריקנים שתתחיל ביולי ואנחנו צריכים לחשוב איפה נעדיף להיות. להישאר בארה"ב? להתרחק לגרנדה? להתבודד בבאהמס? לחזור לגואטמלה? לכל מקום חסרונות ויתרונות ואנחנו נתונים להגבלות בגבולות והתיירות שכל מדינה תיישם.

בינתיים אנחנו אוגרים מזון, אוטמים הכל בוואקום ומאחסנים למקרה ונצטרך להפליג ונזדקק איתנו למלאי. בסופרמרקטים יש בעיה להשיג מוצרים בסיסיים כמו קמח, סוכר, נייר טואלט, אורז, שיבולת שועל… המדפים ריקים ואנשים קונים כל מה שנישאר ואולי ניתן להכין ממנו משהו. לא ברור למה המלאי לא מתחדש ולמה אף אחד לא עושה כלום כדי ליצור רגיעה אצל האנשים. אולי בגלל שזו עונת התיירות
בפלורידה וגם אנשים אוגרים מזון, אז העומס גדול כפליים מהרגיל ?! אולי זו  שאננות ?! לא יודעת…

פטר הולך כל יום או יומיים לחנויות, ומביא מה שמוצא. היום היה יום טוב במיוחד וחזר עם נייר ניגוב, קמח תופח, סוכר ומלח.

כמעט מגוחך לרשום את זה.