אחת לשנה ב- 21 לאוקטובר מתעורר הכפר פורטובלו שבפנמה לחגיגה של "ישו השחור" . האמת היא שזה לא לגמרי נכון כי כבר מהיום הראשון של אוקטובר התחלנו להרגיש שמשהו קורה, הרבה הכנות מסביב, צביעת הספסלים בכיכר הכפר, ודוכנים שהתמקמו במקומות אטרקטיביים.
במשך השבועות הבאים עד יום החג, הכפר התמלא במבקרים שחלקם נשארים ללון תחת מחסות זמניים שבנו ברחוב, ובסופי שבוע כל מרכז הכפר נהפך ליריד אחד גדול.
בכנסיה שבכפר נמצא הפסל המפורסם של ישו השחור (שבאמת הוא כהה עור עד שחור מאוד) ואליו מייחסים סגולות מרפא וניסים. הסיפור מספר שהעמידו אותו בכנסיה אחרי שנסחף מהים לכפר והוא זה שהפסיק באותו רגע את המגפה שהתחוללה במקום ובכך הציל את התושבים.
ביומיים שלושה האחרונים לפני החג, אי אפשר להלך ברחובות בלי לדרוך על מישהו שיושב , ישן או מעמיד דוכן. המוני מאמינים מגיעים, חלקם ברגל, חלקם עם רכבים, כדי לבקר בכנסיה שפעמוניה מצלצלים באופן חגיגי ומיוחד בימים אלה, ולפחות פעמיים או שלוש ביום יש זיקוקי דינור אפילו בשעות שהשמש עוד מאירה.
בבוקר החג הקיצוניים יותר עושים את הדרך מראשית הכפר ועד הכנסיה כשהם גוררים את עצמם ומתגלגלים על האספלט תוך כדי גניחות ואנקות כאב. לכל אחד יש מלווה שמדרבן אותו להמשיך את הדרך ע"י נידנוד של פסל ישו בגירסה מוקטנת לפניו. מלווה שני מטפטף שעוות נר על המאמין כדי להעצים את תחושת הסבל.
היום ממשיך עם אלפי אנשים שמגיעים לכפר שכבר מתמלא עד אפס מקום וכולם מחכים לשמונה בערב, שיא החג. בין לבין הלכנו וחזרנו לסירה ופתאום ראינו להבות ענקיות פורצות במרכז הכפר ואחר כך ענן גדול של עשן והפסקת חשמל. בכל ההמולה והחיבורים הפרוביזוריים לכבלי חשמל, נהיה איזשהו קצר חשמל רציני שגרם גם לשריפה, שהכניסה עוד קצת אקשן ליום.
בשמונה בערב, נשמעו תרועות מתוך המתפללים בכנסיה והבנו שמתקרב הרגע שמוציאים את הפסל הענק במלבושים חגיגיים לתהלוכה ברחובות.
הטקס מלווה בזימרה, תופים ונרות, וברגע שהפסל מגיח מפתח הכנסיה, זורים עליו עלי כותרת ואנשים מסביב נכנסים לאקסטזה של ההתרגשות . גם הפעם מלווים אותו המאמינים שנגררים על הריצפה, אחריהם מאמינים עם פסלי ישו המוקטנים, כולם מהלכים בריקוד איטי, צעד ימינה, צעד שמאלה וחזרה.
אחרי השלב הזה, לנו כבר הספיק ולא המשכנו עם התהלוכה הארוכה שהשתרכה הלאה, אך באותו הלילה בחצות הזיקוקים היו גדולים מכל יום קודם.