את האיים מקיפה טבעת של ריפים המבטיחה בריכות גדולות של מים שקטים. העומקים מטעים ומשתנים מ-50 מטר ועד עומק 0 במרחקים קצרים, רק צבע המים מתריע מראש על השינוי. הקרקעית גם היא משתנה, לפעמים חולית, לפעמים עם דשא או אלמוגים. וכך, שוב נעמדנו בחרטום מתריעות ימינה ושמאלה על מכשולים במים עד שמצאנו מקום עגינה מתאים.
נעמי נהנתה כי זה מקום מושלם לגלשן רוח ובאחד מרגעי השיא הרכיבה את זואי וכך גלשו יחד, גם כל השאר ניצלו את הזמן בהנאה בעיקר בשנירקולים מסביב. בגלל שהסביבה מהווה מקום טבעי להתרבות של בעלי חיים ימיים אפשר לפגוש כמה סוגים של חתולי-ים, כוכבי-ים, דגים בלי סוף וקונכיות גדולות.
ניסינו לצאת לשוטט בחוף של האיים כי ראינו שיש שם צמחיה מגוונת יותר ולא רק קוקוסים, אבל זו בדיוק הסיבה בגללה ברחנו משם מהר- מגוון הצמחיה מושך יתושים וכל מיני מעקצצים שגורמים לך לקפץ בשגעון של גירודים ופשוט לרוץ למים שזה המקום היחיד המגן מפניהם.
נאלצנו לעזוב בהקדם לכיוון פורטובלו Portobelo כי כבר נגמרה לנו כל אספקת האוכל והגז והגיע הזמן להגיע לצוויליזציה כדי לחדש מלאים ולמצוא מקום שבו נוכל להתקשר אל המשפחה שכבר הרבה זמן לא שמעה מאיתנו.
פרט לכך, עדין לא נרשמנו ברשויות של פנמה. הרישום האחרון שלנו בדרכונים הוא כשיצאנו מסנטה מרתה בקולומביה וזה היה ממזמן… אז גם הגיע הזמן להיכנס רשמית לפנמה.
מיד כשיצאנו לדרך ביקרו אותנו שוב הדולפינים ווידאו שבטח עוד נחזור לבקר במפרצים היפיפיים האלה בהמשך.
