סופסוף ירד היום גשם. כזה גשם, שנרטבנו לחלוטין, גשם ששטף הכל כולל כל הג'יפה שהיתה על הסירה מהדרך הארוכה עד לסאפזורו SAPZURRO. 

לא ציפיתי שסאפזורו SAPZURRO יהיה מקום מדהים כל כך, חשבתי שנגיע סתם לאיזה כפר דייגים עני ומיושן, נעביר כמה ימים ונמשיך לפנמה. אולי אני אומרת את זה הרבה לאחרונה, אבל באמת באמת באמת זה המקום ששבה את ליבי יותר ממקומות אחרים. אולי זה בגלל הכפר הציורי והקטנטן הזה שמזכיר קיבוץ, אולי זה למרות שהוא קטן ותקוע בחור של סוף העולם הוא עדין מטופח להפליא ועם גן שעשועים אמיתי!, אולי זה הילדות הקטנות בתלבושת האחידה שהולכות בבוקר לבית הספר ואולי זה הג'ונגל הפראי הזה שנושק ממש עד לקו החוף.

השילוב של סאפזורו עושה לי את זה בוודאות.

וגם סופסוף יש פה כמה סירות של קרוזרים.

עוד ביום הראשון שהגענו יצאנו לחפש את המפל שאמור להיות במרחק 10 דקות. מצאנו אותו עם זרזיף מים קטן ומביש, כנראה כי עדין לא התחילו הגשמים. הדרך הקצרה עד אליו הכניסה אותנו מיד לתוך עולם אחר. קריאות של קופים וציפורים, לטאות, צפרדעים, פרפרים ואפילו שני נחשים. הצמחיה הסבוכה מטפסת לכל כיוון, ומסביב כמה שישמע מופרך, עצי אבוקדו. בהתחלה מצאנו פירות נגוסים על הקרקע, כנראה הקופים והציפורים אשמים בכך, ואז הבנו שהרבה מהעצים הגבוהים שמעלינו הם עצי אבוקדו, גבוהים כל-כך שאין סיכוי להוריד את כל הפירות האלה שלמעלה.

הנציג של הכפר הגיע לגבות תשלום עבור העגינה והבטיח שיביא צינור למלא מים בסירות שבמעגן, זה לא קרה והמילה “מניינה” בספרדית קיבלה את המשמעות הידועה, למרות שבאמת בכל יום שפגש אותנו הבטיח שמחר יביא. הכפר מקבל את המים מנהר הקרוב ומחובר בצינור שנימשך דרך הג’ונגל.

ברציף העירוני מצאנו ברז מים ממנו מילאנו את הג’ריקנים שלנו שוב ושוב הלוך וחזור לסירה כדי לחדש את המלאי שלנו ולעשות סופסוף כביסות .

מסביב לכפר, כמה מסלולי טיול יפיפיים, אחד מהם מוביל לאורך החוף ועד גבול פנמה. הגלים מהים הפתוח שמתנפצים יוצרים נוף פראי של שברי סלעים, עצים סחופים וקצף לבן.