אנחנו מפליגים במערב קולומביה ומגלים את המקומות היפים ביותר שהינו בהם. מרוזריו עברנו לאיי סאן ברנרדו ומשם לאי פוארטה.
הרוחות החלשות גרמו לנו לדחות את ההפלגה הבאה כל פעם ליום שלמחרת, למרות שהמרחקים קצרים בין האיים העדפנו שלא להפליג עם מנוע. בעברית לא צחה יש מילה שמתאימה בול למצב הזה (שהרוח חלשה מדי שאם הינו עושים "פו" חזק אולי הינו עוזרים למפרשים והסירה מתנדנדת לה והזמן עובר ל-א-ט) : ג'עג'וע ! אז ככה מצאנו את עצמנו יותר מפעם אחת מג'דעג'עים וחוששים מהג'עג'וע הבא.
בארכיפלג סאן ברנרדו SAN BERNARDO עגנו מול האי טינטיפאן TINTIPAN . מים צלולים לחלוטין ,עומק של ארבעה מטרים ומתחת קבוצות של אלמוגים שנזהרנו לא לפגוע בהם כשזרקנו עוגן. על החוף רואים מבנים בודדים שכנראה משמשים כהוסטלים או כבתי נופש שקולומביאנים אמידים בנו וקולומביאנים מקומיים מתחזקים. נדיר שראינו אנשים על האי, אבל סירות שמשמשות לדיג או כמוניות ראינו לרב ואפילו פה ושם נראו פרצופים של תיירים באחת מהסירות.
בלב האי נפתחת לגונה למפרצונים (מעניין לראות את המבנה של האי במפה ממבט על), ניסינו להיכנס עם הסירה אבל הריפים מסביב והמים הרדודים הרתיעו אותנו וחזרנו לעגון במקום אחר.
הסיפור המעניין של קבוצת האיים הזו הוא בעיקר האי הקטן השכן, שנקרא "סנטה קרוז אל-איסלוטה" SANTA CRUZ EL ISLOTE
בעבר שמונה משפחות דייגים החליטו לבנות להם אי משלהם וכיום חיים שם קרוב ל- 1500 איש וזה המקום הצפוף בעולם (גם פה מעניין לראות תמונה במפה ממבט על), כששטים מסביב רואים את הצריפים והמבנים הצפופים, צמודים אחד לשני ברב צבעוניותם. אין רחובות או הפרדה בין הבתים, אין עצים או חצרות, פה כמה נערים צוחקים ודוחפים למים, שם אישה מתקלחת בים, הדייגים שקושרים את הסירות, הכביסה התלויה בחבלים מאולתרים. עד היום שמות המשפחה במקום אלו אותם שמות משפחה של שמונת המשפחות המקוריות. והכל עושה לחשוב- מה הם עושים אם יש איזו חגיגה גדולה, נגיד חתונה? בטח כולם מוזמנים, אבל איפה הם חוגגים?!
כמה שלא כייף להפליג ללא רוח, בעגינה זה דווקא כייף. יצאנו לטיול עם הסאפים ושנירקלנו המון.
בדרך כלל קשה להבחין בתמנונים כי ההסוואה שלהם מושלמת, הפעם נתקלתי באחד שבדיוק עבר והתיישב על אלמוג ורק בזמן שהוא זז היה קל יותר לזהות אותו. משם הוא עבר והתיישב בחול והמשיך לזוז דרך הדשא שבקרקעית. כל פעם הוא משנה לא רק את הצורה והצבע כדי להתאים את עצמו לסביבה, אלא גם את התנועות. החלק המדהים ביותר היה לראות אותו זז בדשא, עושה את עצמו ארוך כמו עלה, מתנדנד לו עם הזרם, כולו לבן עם פס אפור-ירוק לכל האורך, ממש כמו דשא! מדהים!
אחרי כמה ימים החלטנו שג'עג'וע או לא, חייבים לזוז ולחפש מקום למלא מים, וחוץ מזה אנחנו אמורים להיות בתנועה לכיוון פנמה כי הרי עוד בסנתה מרתה החתמנו דרכונים ליציאה מקולומביה. חיכינו למשבי הרוח של הצהרים ויצאנו לדרך.
