ההפלגה מקוראסאו לקולומביה היתה מטלטלת, רב הזמן הינו שרועים איפשהו ורק מבקשים שזה יגמר, הרוחות חזקות סביב ה-25-30 קשר או שלא היו בכלל מה שגרם לנו להפליג מהר אבל לא בכייף.

בדרך לסנתה מרתה עצרנו בשתי נקודות כדי לנוח, לא ירדנו מהסירה, רק העברנו לילה או שניים והמשכנו בדרך. קראנו הרבה התראות לגבי קולומביה, לא להשאיר את הסירה לבד ובטח לא בשעת חשיכה, חייבת לציין שלא נתקלנו בשום מקרה שחששנו בו, למרות זאת החלטנו להשאיר את הסירה במרינה.

נסענו אל חברים לכפר מינקה וטיילנו הרבה באזור. הטבע פה מדהים ופראי, שפע של ציפורים וחרקים, נחלים ומפלים.

טיילנו ברגל, רכבנו על סוסים ובעיקר הינו ביחד עם אנשים שאנחנו אוהבים.
באזורים נרחבים בקולומביה המים שבברזים אינם לשתיה, מה שמצריך התארגנות מיוחדת עם כל נושא המים גם בסירה וגם בבתים שבאזור. בחנויות מוכרים מים בכל מיני אריזו וגדלים, בקבוקים ושקיות, וברחובות רוכלים שמוכרים מים מתוך צידניות שנושאים.

נעמי ועדי הוסמכו כצוללניות "open water" אחרי קורס צלילה בן שלושה ימים שגרם להן לשקוד וללמוד כמו שאף פעם לא ראיתי אותן. כל יום יצאו בבוקר לסט חזרו מהצלילות מותשות ועייפות, והמשיכו את הלימודים התאורטיים.