ביקור משפחה של שלושה שבועות הפך בלי כוונה לעשרה חודשים.
כרטיסי הטיסה חזרה לסירה בוטלו כשהבנו שנכון לנו להישאר קרוב להורים כשאמא של פטר סירבה להחלים לפני שבדקה את איכות הטיפול בכל אחד מבתי החולים ברחבי סלובקיה.
הזדמנות יוצאת דופן להכיר ולחוות את כל הזכרונות שפטר מספר לנו עליהם, לטעום מהנאות חיי העיר ולטייל בנוף האירופאי.
אבל לפני הכל, היזדמן לנו לחיות לצד ההורים של פטר ולא להסתפק בביקור של שבועיים פעם ב...
אבל לפני הכל, היזדמן לנו לחיות לצד ההורים של פטר ולא להסתפק בביקור של שבועיים פעם ב...
החיים בעיר מעייפים נורא, הגענו לקראת סוף החורף ומיד שהסלובקים חששו שהנה מגיע האביב, הכריזו על סיום החורף. באותו הרגע התחילו שלל של פעילויות, פסטיבלים ותערוכות ברחבי העיר, הכל נגיש לכל מי שחפץ שלא להישאר בבית. לילה של מוזיאונים, כדורים פורחים, תחרות בניה עצמית של סירות ורפסודות, תערוכת פסלי חול, תחרות רכיבת סוסים אמנותית, שלושה ימים של תאטרון לילדים, הופעות מוזיקה ברחוב, ובטח שכחתי עוד כמה. למי שעוד נשאר זמן וגם כח אז הוא יכול לצאת לריצה, רכיבה על אופניים, רולרס או גלישה על סקטבורד וקורקינט. הסלובקים האלה חובבי ספורט וקשה לעייף אותם, אבל גם אנחנו לא נשארנו מאחור וציידנו את החבורה בשלל גלגלים למינהם.
במשך החודשים הבנות התנסו בלימודים בבית הספר המקומי, זואי בת ה-7 גילתה יכולת מדהימה לקלוט את השפה, נעמי ועדי התקשו להתמודד עם השפה ואחרי שלושה חודשים חזרו ללמוד בבית. התאפשר להן להשתתף בחוגים, לרכב הרבה על רולרס ולנסוע למחנה קיץ לבני נוער בהונגריה.
במשך השבוע מצאנו את עצמנו בשיגרה המאוסה של עבודה ולימודים, קניות וחוגים, אך בסופי השבוע יצאנו לטייל ברחבי העיר קושיצה או ביערות הירוקים האינסופיים.
סלובקיה ארץ טבע מדהימה, הררית ושופעת מרחבים ירוקים ומים זורמים בכל פינה. אין חובב טיולים שלא יתפעל מהרי הטאטרי המרשימים, צפיפות היערות והיופי של הטבע שמשתנה עם עונות השנה. ביערות שומעים ציפורים ואת ערימות עלים ששהצטברו על הקרקע וכעת מתפצפצים כשדורכים עליהם, אספנו פירות יער, איצטרובלים ופטריות ובכל מקום שצעדנו פגשנו גם מקומיים צועדים, מדינה כזו שיש בה הרבה מוזרים שאוהבים להלך, מבוגרים וצעירים בודדים ומשפחות, מדינה שמוטבעת בה תרבות של טיולים רגליים.
בימים אחרים שלא הינו משוטטים בעיר או בטבע, התפעלנו בכל פעם מחדש כמה כייף זה מקלחת חמה עם מים מתוקים זורמים בשפע, מיקרוגל שעושה הכל בשניות והאפשרות לדבר בטלפון עם המשפחה בישראל מתי שמתחשק. מהר מאוד גילינו את התנור בישול שפשוט עובד, שכל מה שאופים בו אכן נאפה, כזה שמכוונים לטמפרטורה מסוימת וזה ממש קורה, לא טריוויאלי בכלל אחרי התנור העלוב שיש בסירה שמשמש יותר כארונית אחסון מאשר מקור להכנת מטעמים, וכך בשעות היום הוחלפו סירים ומתכונים בין שני המטבחים, הסלובקי שאוהב תפוחי אדמה, כרוב כבוש, בצקניות וכיסונים והישראלי שמכין ממולאים, טחינה, שקשוקה ומפרום.
אין ספק שהחודשים בסלובקיה היו תקופה עמוסת פעילות שישארו ממנה הרבה זכרונות טובים.
הגענו לפני תחילת האביב, הקיץ חלף ושיאו של הסתיו כבר מאחורינו. אי אפשר להתעלם מחילופי העונות, כל הסביבה משתנה איתם, בסופו של דבר הגיע חודש נובמבר והיה נכון לנו לחזור לסירה, הבית שלנו.
