מאיפה מתחילים לרשום את הפוסט הזה ?! אולי התמונה למעלה מספרת הכי טוב, רק שהיו צריכים להיות לידי גם יתר החבורה פטר, נעמי, עדי וזואי. הסתגלות אמרנו? שינוי סגנון חיים? חכו ותמשיכו לקרוא…

אחרי שהוציאו לנו את המיץ ברומן שלנו עם חברת התעופה, טסנו בינואר לישראל כדי לבקר את סבתא שלי, המשפחה והחברים. שבועיים אחר כך פטר טס לסלובקיה כדי לבקר את ההורים שלו ותיכננו להיפגש שם ולבלות יחד לפני החזרה לגרנדה. 

זה מה שנקרא חופשה מהחופש.

(לאלה שקוראים את הבלוג כי מתעניינים בסגנון חיים שלנו אז קבלו התנצלות כי הפוסט הזה יהיה בעיקר תמונות משפחה, חברים, אהובים ואהובות. ולאלה שקוראים את הבלוג כי הם במעגל "משפחה וחברים" קבלו גם התנצלות כי לא מכולם יש לי תמונות, לא את כולם אני רוצה לחלוק ולא כל התמונות יצאו טובות.)

חשבתי שאם נבוא לחודש שלם אז בטח זה יספיק… אבל זה כנראה אף פעם לא מספיק.

הביקור הסתכם בחודש של חיבוקים ונשיקות בביקורים יומיומיים, ארוחות טעימות, סידורים וענייני ניירת, רגעים נפלאים בפשטותם עם אמא שלי, אחי ואחותי, טיולים בשמש עם סבתא שזקוקה כבר לליווי צמוד ורגעי חסד ספורים שמסתכלים לה בעיניים ומגלים את אותה אישה נערצת שהעולם מתבלבל עליה לאחרונה. 

לקח לי זמן לעכל ולהיפרד מכל זה עד הפעם הבאה.

ביקרנו בקיבוץ זיקים שאנחנו אוהבים, הלכנו ברחובות ירושלים, עשינו פיקניק מוקף כלניות ב"דרום אדום" ונזכרנו איך זה ללבוש בגדים ארוכים ולנעול נעליים עם גרביים. התפנקנו בדברים טריוויאלים כמו מדיח כלים, מיקרוגל, מים מתוקים שזורמים ללא הגבלה ושירותים ללא משאבה ! 

לבנות היתה הזדמנות לפגוש את החברים אחרי כמעט שנתיים. בעיקר הרוויחה עדי שהחברים שלה כרגע בכיתה ו' וזו בעצם השנה האחרונה שכולם יחד לפני שמתפזרים בחטיבת הביניים, באחד הימים בילתה יום שלם בבית הספר, הציגה תמונות בכיתה וסיפרה להם על החיים שלה.

זואי בת ה-6 הרגישה מבולבלת יותר, פרצופים ושמות היו מוכרים וזכורים לסירוגין, בגיל הזה שוכחים מהר…

נעמי בת ה-14 נפגשה עם חברות ישנות ומצאה גם חברות חדשות, היא לא התחברה באופן טבעי לאותם אנשים שמהם נפרדה לפני שנתיים.

אחרי חודש כזה הגענו לסלובקיה וידענו שאמא של פטר כבר שבוע בבית חולים. קיווינו שתרגיש טוב יותר אך מועד הטיסה חזרה לגרנדה התקרב והשיפור לא חל, אז החלטנו לבטל את הכרטיסים ולתמוך בהורים שלו לחודשים הקרובים.

אז הנה אנחנו בסיפור אחר… התפאורה של הקריביים התחלפה בסלובקיה, הסירה בדירה של חדר וחצי, החינוך הביתי בבית ספר מקומי, השפה האנגלית בסלובקית ועוד כמה שינויים.

הבעיה הגדולה היתה הסירה שנשארה בגרנדה מבלי שהתכוונו להשאיר אותה לבד לכל כך הרבה זמן ותמיד קיים החשש שהיא תינזק באיזו צורה, יפרצו אליה או שתצטבר לחות בפנים . החברים הטובים מ- sweede dreams  שעוגנים לידינו התגייסו לעזור לנו עם הסירה. טוב שיש חברים שעוזרים אחד לשני כשצריך כי אחרת לא הינו יכולים לעשות את המהפך הזה.

יש משהו מלהיב בזה שהחיים מזמנים לנו תקופות לא צפויות. זה לא שאני אדם כזה אופטימי ומנסה לצייר לכם תמונה שהכל זורם, בכלל לא. אבל אני כן שמחה שנשארנו יחד כמשפחה ולא שחלק מאיתנו נסע וחלק נשאר ואני כן חושבת שמכל דבר יצא משהו טוב, אולי אפילו נצליח ללמוד קצת סלובקית, וזו הזדמנות נהדרת להכיר ולראות עולם אחר שפטר גדל בו ולי היה זר.

אז נקווה שהדברים יסתדרו ואמא של פטר תחלים במהרה ושהסירה תישאר שלימה ונמצא את עצמנו שוב בקרוב מתכננים את ההפלגה הקרובה אי שם לאופק .