את רב הזמן העברנו יחד בסירה משתי סיבות, הראשונה היא שזו סבתא שרצתה לטעום מהחיים שלנו כך שיצא ששנירקלה בפעם הראשונה, התרגלה למקלחות בים, סחבה איתנו מהסופרמרקט שקים של קניות וחיזקה את שרירי הידיים עם המשאבה בשירותים.
סבתא קולית.
הסיבה השניה היא, שהמנוע של הדינגי שבק חיים יום לפני שהסבתא הגיעה …
לא יכולנו לבחור יום טוב יותר לטייל לאורך החוף של סנט-אן Sainte Anne במרטיניק מאשר ה-14 ליולי שזה יום העצמאות של צרפת, החוף היה עמוס בנופשים וחבורות שהגיעו עם המשפחה, חברים וכל תכולת הבית כולל מערכת ההגברה, קצת מזכיר את יום העצמאות שלנו.
בכל אופן נהנינו מההליכה ברגל בין העצים ומצאנו פה ושם פיסות חוף פנויות להתרענן מהחום.
אחרי כמה ימים עברנו לאנס ד’ארלט Anse d'Arlet, שם ביקרנו בעבר מספר פעמים ועדין לא נמאס לנו מהכפר הציורי ושובה הלב. שכרנו רכב לשלושה ימים של טיול באי.
בכל זאת, זו סבתא בהזמנה מיוחדת מסלובקיה ואי אפשר רק לשבת בסירה.
אז עכשיו אנחנו חסרי סבתא, עדין במרטיניק. מחכים לחבילה שנשלחה אלינו מישראל ומאז עושה פינג-פונג בין ישראל מרטיניק ואינשאאלה כבר תגיע ונוכל להיות בדרכנו לגרנדה, ואז אכתוב איזה מוסר השכל אחד ארוך על שליחת חבילות שתמיד מגיעות באיחור.
אגב, ברקע התמונות האחרונות רואים את “סלע היהלום” עליו סיפור נחמד מתקופת הבריטים שהצהירו על הסלע כאחת מספינות הצבא במקום אחת שהיתה חסרה להם.