זה בהחלט אירוע שצריך לציין, בכל זאת שנה מאז שיצאנו מישראל.
עברו לנו כל מיני משפטי סיכום, משפטי מחץ ודברים חכמים שיש לנו להגיד לאומה, אך בסופו של יום פטר ואני יושבים פה עם כוסית רום ומעלים נוסטלגיות על מה היה לנו שם…
זה לא שלא ניסינו. שאלנו את הבנות איך היו מסכמות את השנה החולפת אך הן לא ממש ענו או הבינו מה השאלות הכבדות האלה שמפילים עליהן.
רצינו להכין עוגה, אך בחיים הפשוטים שלנו אם המנוע של הדינגי החליט לקרטע בבוקר אז לא מגיעים לסופרמרקט ואין ביצים והלכה העוגה.
בכל מקרה יש כמה נתונים מאוד מעניינים שעלינו עליהם:
ראשית, 75% מהזמן בשנה האחרונה עבר עלינו בעגינות וזה מעניין דווקא עבור כל אלה שבתחילת הדרך שאלו “מה יש לכם לעשות בים כל כך הרבה זמן?” ומשפטים נוספים כמו “כמה ים אפשר כבר לראות? “.
אז ראינו ים תמיד בכל יום, אך גם הרבה יבשה מסתבר. אם נכמת את זה אז אפשר לאמר שבכל שבוע הפלגנו יום וחצי בכדי להגיע עד לכאן.
אחרינו 56 עגינות שלפחות יומיים ב-12 מדינות שונות.
8,000 מייל שהם 15,000 ק”מ בערך. זה לקח לנו 2,000 שעות שביתר טיילנו או שנירקלנו אלא אם כן עשינו כביסות.
אבל מהסיכומים האלה עוד אפשר לקבל רושם שאנחנו חייבים לעשות “וי” כדי להמשיך וחשוב לנו להגיד שההיפך הוא הנכון ואיזה כייף זה כשיש את החופש לבחור להיות היכן שטוב לך.
מה לגבי השנה הבאה ?! עוד נראה…
תמשיכו לטייל, להנות ולחיות את העולם.. אתם השראה לרבים 🙂
avi kal
חגית ופיטר המשך מסע בטוח ומהנה ,סימני הדרך שלכם ישמשו אותי באחד הימים…..
ניקי גל