למחלת ים יש צורות רבות ורב האנשים רגישים ברמה כזו או אחרת בעיקר בימים הראשונים של כל הפלגה ארוכה, גם כאלה שהם אנשי ים ותיקים מספרים שזה בא אליהם ללא הודעה מראש. אצלנו מחלת הים באה לידי ביטוי בחוסר רצון לדבר ורצון עז להשתרע ולישון .
מזל שפטר נשאר מתפקד ונהנה שסופסוף אנחנו שקטות.
אבל באמת, הפעם זה היה שילוב של גשם, אפרוריות, רוח קדמית, גלים מבולבלי כיוון והפלגה במשך הלילה. הגענו למזרח מרטיניק ועצרנו ללילה במפרץ לה רוברט La Robert, המקום יפה אך לא מצאנו את עצמנו שם ומיהרנו לצאת למחרת.
בדרך למפרץ הבא לה פרנסואה La Francois ראינו ציפור במים שלא מצליחה להתרומם ולעוף. אני לא יודעת מה הסוג שלה, אך זו ציפור-ים נפוצה פה באזור. אחרי תימרונים עם הסירה הצלחנו לאסוף אותה לסירה והשארנו אותה להתייבש מהמים ולנוח.
דבר ראשון הבנות החליטו על שם לחיית המחמד ולא משנה כמה הסברנו שמדובר בחיית בר והיא לא כלבלב. זואי קראה בוקר וערב את הספר “כנף שבורה” כדי לשכנע אותנו שאכן ניתן לרפא כל מה שצריך. לא עזר שדיברנו על זה שהיא צדה דגים וזה קצת בעייתי בתפריט שאנחנו יכולים להציע לה, הן כבר ראו עצמן מצילות את הציפור המסכנה איכשהו.
בסוף לא נשארה ברירה וכינסנו שיחה משפחתית בנושא: “יש סיכוי שהציפור לא תשרוד ועדיף שתיהיו מוכנות לכך” והשיחה הסתיימה בזה שבעצמי אמרתי “בסדר!בסדר! לפעמים קורים ניסים” והחזקתי אצבעות כי ממש לא התחשק לי עסק עם ציפור גוססת.
בבוקר היום השלישי שניסינו להאכיל אותה ללא הצלחה והכנף שלה כבר נראתה טוב יותר, החלטנו לקחת אותה לחוף הקרוב ולקוות שיהיה סוף טוב- אם תצליח לשרוד אז יופי לה ואם לא, אז לפחות עשינו מה שיכולנו.
ונחשו מה… היא פרשה כנפיים והתעופפה.
איזה כייף! סוף טוב הכל טוב!
זו היתה אחלא התחלה ליום נהדר.
