אני חושבת שבפוסט הזה אולי עדיף פשוט להעלות רק תמונות. חזרנו מחמישה ימים של טיולים עם רכב בגוודלופ ויש כל כך הרבה מה לספר ולדחוס לפוסט אחד שלא יעייף אף אחד וישאיר חשק לסיים לקרוא אותו עד הסוף.

גוודלופ בעצם קבוצה של איים שהשניים הגדולים בינהם מונחים בצורת כנפי פרפר אחד ליד השני. המעבר בין שני החלקים הוא על-ידי גשרים ובינהם עוברת תעלה. החלק האחד שטוח וצחיח (כמה שצחיח יכול להיות במקום שיורד גשם כל יום, בשבילנו הישראלים המקום ירוק עד מאוד) החלק השני גבוה ומכוסה יערות גשם. חשבנו לחלק את הזמן עם הרכב ולבלות גם בערים וגם בטבע, אבל אחרי שטעמנו מהטבע היה קשה לוותר ובכל הימים ארזנו תיקים בבוקר ופשטו יצאנו לטייל.

תחילה נסענו עד הקצה, כדי להרגיש איך זה. הנוף בסוף האי היה מדהים ופראי :

לא  צריך להתאמץ הרבה כדי להנות, בנסיעה עצמה הנופים מרהיבים, צריך רק לרדת מהכביש הראשי ולהתחיל לנסוע בין הכפרים והבתים ומגלים פינות קסומות ושבילים נידחים.

אחת העירות בדרך היא סנט-מארי Sainte-Marie , המקום שבו כריסטופר קולומבוס נחת עם הספינה שלו וגילה את האי. מאכזב היה למצוא את הגינה המוזנחת עם הפסל הקטנטן של האיש שכל אחד מכיר את שמו.

הקרקע מכוסה בשורשים, אבנים ועלים והרבה בוץ שבהתחלה ניסינו להיזהר ולהישמר נקיים ואחר כך הבנו שאין סיכוי שנצליח וויתרנו לבוציה. הזכרתי לבנות את ימי “הבוציה” שהיו עושים ב”גן אשל” בחופש הגדול ואלו היו ימים שכל הילדים אהבו להשתתף בהם.

מה שנחמד הוא שביער הגשם תמיד אפשר להגיע איכשהו למים זורמים ולהתנקות לפני הבוץ הבא. 

לפעמים המשכנו עם אחד השבילים בהם נסענו עד שנגמר והגענו למקום מהאגדות, לפעמים עצרנו במפל מים או בריכה בנחל כדי לשחות. פה ושם לא ויתרנו על פיקניק בחיק הטבע עם בגטים מעולים שאפשר לקנות במאפיות (בכל זאת גוודלופ זה צרפת).