מהרגע שהגענו לקריביים צריכת האוכל שלנו קיבלה תפנית חדה ביותר. במרטיניק MARTINIQUE עוד איכשהו אפשר למצוא סופרמרקטים דומים לאלה שבאירופה ולרכוש מוצרים מוכרים, אבל באמת שמרטיניק זו פנינה יוצאת דופן כאן מבחינה קולינרית.

מהרגע שיצאנו ממרטיניק המצב השתנה. קודם כל אין סופרמרקטים, יש מכולות. המחירים גבוהים מאוד, אפילו למוצרים הבסיסיים כמו קמח ושמן. המדפים מלאים בבקבוקי אלכוהול מכל הסוגים והמקררים בסוגים של מרגרינה (די עצוב). בכל כפר יש שוק המכיל כמה דוכנים של ירקות ופירות, לעיתים קרובות גם לאורך הרחוב ישבו על המדרכות או ליד דוכן וינסו למכור לכם את מה שיש.

שפע הפירות והירקות גדול, וזו חגיגה של צבעים וצורות. אבוקדו, מנגו, אננס, פסיפלורה, בננה, אננונה וקרמבולה. כמובן קוקוסים בלי סוף שאני חייבת ללמוד מה ההתלהבות הגדולה מהם, עדין לא ירדתי לסוף העניין. תפוחי אדמה מסוגים שונים, גם אלה הרגילים שאנחנו מכירים מישראל אך גם אחרים קטנים, גדולים ומאורכים. ניסינו 2 סוגים שנקראים "דשין" ו"יאם" והם התבשלו לנו טעים מאוד. גם בטטות יש כאן אך הן לא מתוקות, הצבע והצורה זהה למוכר לנו אך הטעם אחר.

גבינות, עגבניות, פלפלים, נקניקים, בשר ותפוחי-עץ הם בגדר פנטזיה כרגע, אפשר למצוא אותם אבל במחיר מופקע. גבינות אי אפשר למצוא בכלל. בסנט לוצ'יה ST.LUCIA נכנסתי לאחת החנויות ובמקרר היו תפוחים אדומים בגודל שזיף, אחרי שעברתי את הקופה הבנתי ששילמתי פר תפוח, המחיר הנקוב היה עבור תפוח בודד ולא לק"ג. טעויות של מתחילים….

כרגע אנחנו בגרנדין באי בקווי BEQUIA, האי הזה לא הררי ואין בו את הג'ונגלים שאפיינו את מרטיניק וסנט לוצ'יה ונראה שאת כל המזון כאן מייבאים מהאי השכן ST.VINCENT. במקומות קודמים פטר יצא לקטיף לאורך החוף וחזר עם שקית של מנגו, אנונה ואגוזים שטרם ניסינו.

בקיצור, כנראה שכתוב לנו על המצח שאנחנו תיירים ומיד כל הרוכלים מכפילים את מחיר הפירות והירקות פי 5 בכזו נחמדות שאי אפשר שלא לחיךך אליהם חזרה. בשוק המקומי מיד שנכנסנו התנפלו עלינו מכל הכיוונים, חתכו לנו פירות שנטעם ורק נשאר ליד הדוכן שלהם. מיד צעקתי להם שניקח מכל אחד משהו, אז נרגעו וצחקו איתנו, הילדים נהנו מהטעימות של הפירות ואנחנו שילמנו ממיטב כספנו עבור מה שבחרנו.

אבל רגע… אנחנו רק מתחילים לקלוט את העניינים ובטח עוד יהיו דברים שנאלץ ללמוד, ביניהם איך להתמקח על המחיר וכמה באמת שווה כל דבר.