מרטיניק מאפשרת לנו נחיתה קלה אל תוך הקריביים. מקום העגינה הראשון אליו הגענו Grande Anse d'Alret , מפרץ קטן מול כפר קטן עוד יותר, ממול שורת בתי קפה וברים על החוף והרבה אנשים עם בגדי ים. במרחק של כשעה וחצי הפלגה אפשר להגיע אל עיר הבירה Fort de France אך אחרי שביקרנו בה פעם אחת הבנו שעדין אין בנו געגועים לחיי העיר ועדיף לנו השקט שבאחד החופים הקטנים.

לאחר יומיים נפגשנו עם MAIA ו- SHUTI, שתי סירות של משפחות ישראליות איתם אנחנו מבלים מאז ,מדי פעם זזים קצת ימינה או שמאלה למפרץ כזה או אחר, נמנעים מהפלגות ארוכות. לפעמים נפרדים ונפגשים שוב לאחר יום או יומיים.

עיקר העיסוק הוא חוסר מעש, עד כמה שזה נשמע מוזר כשיש ילדים. שיא העשייה היומית מסתכם בלשבת על החוף עם חברה טובה בעוד הילדים בונים ארמונות, משנרקלים או הולכים מלחמות חול. בהחלט בטלה מבורכת.

פטר, הזקוק קצת ליותר תנועה, מדי פעם יוצא לבחון את הג'ונגל או קבוצת סלעים וחוזר אלינו עם חיות מעניינות, כך יצא שזה כמה ימים יש לנו חיית מחמד חדשה – סרטן שחי בתוך קונכייה. לפני כמה ימים נעמי ועדי מצאו קונכייה ענקית אותה שמנו בגיגית עם מי ים, לאחר כמה דקות ראינו את הגוף והמחושים מציצים.

אין תוכניות גדולות לאן להפליג בימים הקרובים, או כמה זמן נהיה בכל מקום. כשנמאס ומתאים אז עוברים וזו הרגשה טובה של חופש וחוסר מחויבות. 

.